הכל מתחיל ברעב. תפקיד המדריך הוא להצית את הרצון ללמוד הרבה לפני העברת הידע. להפוך מודרך פסיבי למודרך "מגויס".
ידע שנוגע ברגש נצרב בזיכרון. חפשו את הדילמה האמיתית, את הסיפור שמערער, את החיבור לחיים האמיתיים של המודרך.
המציאות מנצחת את הכיתה. למידה ב"תנאי מעבדה" לא מבטיחה יישום. חובה לדמות את תנאי הלחץ, הציוד והסביבה האמיתיים.
"אני יכול" קודם ל"אני יודע". ללא אמונה ביכולת לבצע, הידע יהפוך לתסכול. חובה לייצר חוויות הצלחה יזומות.
שינוי דורש חזרתיות. הדרכה חד-פעמית היא רק ההתחלה. יש ליצור מנגנון של תרגול, שיעורי בית וליווי ליום שאחרי.
בעולם של עומס מידע, אנשים לא צריכים עוד תוכן. הם צריכים יכולת תפקוד.
מודל מֹחַ קָמֶה הופך את ההדרכה מרעש רקע למנוע של חוסן והשפעה.
זו לא הדרכה קלה יותר - זו הדרכה עמוקה שעובדת.